בשמלה לבנה הנוגעת לא נוגעת בגופי.

אני מתהלכת בשבילי נפשי

בין עצים מזדקנים,

וריח של חופש ,איקליפטוסים לוחשים סודות..

משילה מעליי את קליפות הזמן ,

ומתמסרת לשמש המנצנצת דרך עלים משתובבים,

עם מנגינת גן עדן קסומה ,אני מרגישה בבית

,בתוך האין סופי והמסתורי,

דרך אהבה טהורה וחכמה חסרת גבולות

אני נולדת מחדש".

אחד המקומות שיותר מעוררים בי השראה,
הוא חורשת האיקליפטוס ליד ביתי.
אני נהנית להתהלך שם בכל עונה בשנה,
בין אם זה בשעות בין ערביים כשריח של פריחה מסחרר אותי,
או בימים גשומים בהם ריח של ניקיון ובוץ מסביבי.
נהנית להתבונן בצבעים המתחלפים של גזעי העצים,
לראותם נרטבים בגשם,משתובבים ברוח.
בכל פעם חורשת האיקליפטוסים מזכירה לי 
את  החכמה העתיקה הטמונה בתוכי,
את  היכולת הנפלאה להשיל מעליי דברים שאינם משרתים אותי עוד,
מחשבות,הרגלים,זיכרונות לא נעימים.

כשם שהאיקליפטוס מדיי פעם משיל את קליפתו,
ונשאר עם גזע חשוף ולבן  .
כמו דף חלק נקי וטהור הוא פתוח לכל אשר יהיה,
למעשה גם אנו יכולים לזה .
העץ אינו חושש להיפרד ממה שכבר אינו מועיל,
הוא מרפה ומשחרר בטבעיות ונינוחות
ללא שום מחשבה.

לעיתים יש לנו הזדהות והיקשרות לדברים ומכאן הקושי לשחרר גם את מה שכבר נבל בחיינו,
אך הכול דינאמי ומשתנה.
שום דבר אינו קבוע .
תמיד אפשר לבחור מחדש,
להתהלך בתוכנו,
בסקרנות,
באהבה,
בהתלהבות, 
אפשר תמיד להצמיח  שורשים חדשים ...

שיטת האימון של רעות