" אם אלה החיים, תחיה .."

שבוע לחוץ עובר עליי, פגישות עסקים, התחלת פרוייקט חדש עם ילדים, חום דביק, ניקיונות, קניות, אירועים משפחתיים, שיחות טלפון מול חברות אשראי ושינה גרועה בלילה המהולה בעקיצות יתושים .

ועדיין לא הספקתי לכתוב את הסדנאות הכל כך חשובות...

החלטתי שהיום לא משנה מה אני יושבת וכותבת אותן כי הגעתי כבר ל"דד ליין" שלי.
חזרתי מפגישה ארוכה עם חברי המטפלים לקראת יריד מקומי המתקיים בקרוב והתיישבתי "על" המחשב, התחלתי לכתוב את סדנת הטראנס דאנס הקרובה העומדת להתקיים ביום חמישי ואחריה את סדנת ההקשבה של יום חמישי הבא, אחרי שעות ארוכות של כתיבה וכמה "סינונים" של שיחות טלפון, סוף כל סוף סיימתי, כתיבת  הסדנאות מאחוריי.
הייתי כ"כ מסופקת הרגשתי שאבן נגולה מליבי.

אחרי ששמרתי את המסמכים(ככה לפחות חשבתי) התברר לי שכל מה שכתבתי נעלם ושעבודתי ירדה לטמיון, התבאסתי.
תפסתי את הראש ופשוט לא האמתי שזה קורה לי (למרות שזה קרה) , הקפצתי את עידו לבדוק את הבעיה, והתפללתי שנפלה פה איזושהי טעות ואולי לא ראיתי טוב , אך התברר לי שהכן הסדנאות נמחקו.

יצאתי לגינה מבואסת וברוח הקרירה ניסיתי לשחזר את כל מה שכתבתי אך היה לי בלאק אאוט, לא זכרתי כלום.

החלטתי "לאסוף את עצמי" .
ניגשתי למקרר הוצאתי את בקבוק היין הלבן ומזגתי לי אותו לתוך גביע זכוכית גדול, לקחתי את שקית הקבוקים מהארון והתיישבתי שוב לכתוב, תוך דקות ספורות הרגשתי שוב את חדוות היצירה ותוך כמה רגעים  שתי הסדנאות היו כתובות שוב ושמורות כראוי (הכי חשוב).

 

לפעמים המצב מרגיש, עמוס, מבלבל, מטריד ומעצבן אך בתוך כל האי סדר הזה ישנו דבר עמוק יותר, נכון יותר, יציב יותר, בטוח יותר , ישנה השמחה הפנימית, האהבה הזו על חיי, ההתעסקות בדברים שאני אוהבת והחיוך של עידו שמאיר לי את ימי...

ידעתי שהכל בסדר :)

מאחלת לכולם שבוע מלא בדברים טובים, עמוס בעבודה מעשירה, מהנה ומעצימה והמון המון אהבה .

רעות כהן – מאמנת אישית בדרגת מאסטר ומנחת סדנאות.

 לשיטת האימון של רעות