שלום לכם. ברוכים הבאים לבית שבפנים.
שמי רעות כהן. בת 26, מאמנת אישית.
אתם וודאי שואלים: "כזו צעירה וכבר מאמנת? איך זה אפשרי לאמן ובמיוחד אנשים בוגרים?
כן. אני מכירה את השאלות, והן בהחלט לגיטימיות.
לא אחת, מקצוע האימון "נתפס" כמשהו הקשור להכשרה, ניסיון חיים ולגיל.
גם אני חשבתי כך עד שנוכחתי באיכויות שאינן קשורות לגיל, ניסיון חיים או הכשרה פורמאלית.
עם זאת, את השכלתי הפורמאלית בתחום האימון רכשתי בבית הספר "דרך השפע".
סיימתי את לימודיי בהצטיינות, הוסמכתי,
ואני חברה מן המניין בלשכת המאמנים בישראל.
השאלה היא: האם לימודים פורמליים בלבד מספיקים להפוך אדם למאמן אחראי ומחוייב לתהליכי שינוי בחיי אנשים.
להבנתי נדרש הרבה מעבר לכך.
למאמן טוב יש יכולת להניח בצד את "הידע" שצבר במהלך חייו,
היכולת להיות מעין כלי ריק, "להקשיב מהבטן", להיות "נקי".
מאמן ראוי הוא קודם כול מאמן שעובר התפתחות בעצמו ומסוגל להשתחרר מתבניות חשיבה אישיות,
שאליהן היה מורגל.
מאמן מחוייב הוא מאמן החי ופועל מתוך הווייתו הפנימית,
כך שגישתו ופעולותיו עולים מתוך תבונה עמוקה,
המאפשרת מפנה משמעותי בחיי אנשים.
תודות
אני מוקירה תודה לחיים בהם זכיתי,
למשפחה בה נולדתי,
לאימא המדהימה שלי שגדלה אותי ועדיין מלווה אותי בחיי.
לבן זוגי עידו." המלאך השומר שלי".
אני מוקירה בכול יום על יכולותיי להיות אחד עם הווייתי.
אני מאמינה
אני מאמינה שבכל אדם טמונים ידע וחוכמה אין סופיים.
אני מאמינה שהמחשבות שלנו הן החוצץ בינינו ובין הווייתנו האין סופית.
אני מאמינה שאנו מסוגלים לעשות ולהיות כל מה שאנו שואפים אליו.
אני מאמינה שבכל אדם היכולת לעצב את חייו כחומר ביד היוצר.
אני מאמינה שההבדל היחיד בין אומללות לשמחה היא התפיסה שלנו את עצמנו.
אני מאמינה שתמיד אפשר ללמוד דבר חדש, התבונה היא לחיות מתוך בחירה מודעת.
אני מאמינה שהדבר החשוב מכול הוא הרגע הזה. אין לנו דבר מלבדו.
|
.jpg?id=3286087)
